אוֹר מַחְזִיר אוֹר

פעם קראתי משל על כלב שנכנס לחדר מלא מראות,
נבח ונבח תוך כדי שהוא מבוהל ממראה כל הכלבים שנובחים עליו בחזרה.
בסיטואציה אחרת, הכלב נכנס רגוע ושמח,
וכך קיבלו את פניו שאר הכלבים בהשתקפות מולו.

אם נדע להסתכל על סיטואציות עם מראה מולנו,
מאוד מאוד סביר שהיינו חושבים פעמיים לפני שהיינו מוציאים משפטים כואבים מהפה,
כנראה שהיינו דואגים שהסביבה שלנו תחזיר יותר אור אלינו בחזרה.

מראה מולנו משקפת אותנו,
ואם תפיצו אור, יחזור אליכם אור